פסק-דין בתיק ת"א 10902-09-10

סיפור המעשה:-

התובעים התקשרו ביום 28/2/07 עם הנתבעת, בהסכם לרכישת דירה. (להלן: "ההסכם") ו(להלן: "הדירה").

ביום 19/9/07 נמסרה החזקה בדירה לידי התובעים, אשר חתמו על פרוטוקול מסירה.

התובעים הגישו את תביעתם בגין ליקויים שקיימים בדירה, כמקובל בתיקים מעין אלו, התובעים תמכו תביעתם בחוות דעת מומחה מטעמם (המהנדס בוריס דנרשטיין ממכון הדס לביקורת מבנים בע"מ).

הנתבעת לא הגישה כל חוות דעת.

ביום  23/3/11 בית המשפט מינה את המומחה מר רונן שטרנברג, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט") על מנת שיקבע את הליקויים .

המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 21/8/11.

על פי חוות דעתו, עמדו הליקויים על סך 4,826 ש"ח בלבד בגין כל הליקויים שהועלו בחוות הדעת של מומחה התובעים וציין כי בעת ביצוע התיקונים לא נדרש דיור חלופי והמומחה אף הוסיף, כי עלות החלפת כל ריצוף הדירה, במידה ויוחלט על כך, יעמוד על סך 20,000 ש"ח.

המומחה לא נחקר על חוות דעתו, אך ב"כ התובע שלח שאלות הבהרה למומחה. גם שאלות הבהרה וגם תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הונחו בפני.

שני הצדדים הסכימו שיינתן פס"ד על דרך הפשרה.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט:- 

ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה  בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." .

עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998).

בהעדר חקירה  למומחה  ובהעדר סתירה לחוות דעת המומחה , לא מצאתי לסטות מחוות דעתו של המומחה, וחוות דעתם תשמש כנקודת מוצא לגבי עצם קיומו של הפגם/אי ההתאמה ועלות תיקונו, למעט באותן נקודות בהן המסקנה אליה הגיע המומחה אינה מעוגנת משפטית, או אינה סבירה.

מתן הזדמנות לקבלן לתקן :-

מדי יום נדונה בבית המשפט תביעה לליקויי בניה וכמעט דבר שבשגרה , מעלה המוכר את הטענה לזכותו לתקן את הליקויים בעצמו. בנושא זה קיימת פסיקה עניפה וראה ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 (2003) עמ' 12 ואילך; ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל (ניתן ביום 28.2.2005).

הפסיקה, קבעה, כי כאשר הקבלן חולק על עצם אחריותו לתיקון, הוא מאבד את זכותו לתקן הליקויים בעצמו. זה הדין גם מקום בו הקבלן קיבל כבר הזדמנות לתקן את הליקויים, אך ביצע את התיקונים באופן כושל -  ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' יחליף ריצוף, פ"ד נ(2) 858 (1996). לטעמים נוספים בגינם ידחה בית המשפט מתן אפשרות לקבלן לבצעו התיקונים בעצמו ראה ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 (2003) עמ' 12 ואילך.

במקרנו, נוכח חלוף הזמן, בהתחשב בכך שהנתבעות ביצעו כבר תיקונים בדירת התובע במספר הזדמנויות  , סכום הנזק, אני סבור כי בכך מיצו  הנתבעות  את זכותן לתקן, ובהיעדר יחסי אמון בין הצדדים אין מקום לאפשר לנתבעות לבצע את התיקן .